החלטה בתיק עב"ל 53874-02-14

השופטת אביטל רימון-קפלן

1.         בפני בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר ישעיהו אברהם ומר אבי אידלסון; תיק בל 47286-05-12) מיום 23/2/14, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין לבית דין זה, בתיק שבנדון.

רקע כללי

2.         ביום 22/5/12 נשלחה אל המבקש על ידי המשיב (להלן-המוסד) דרישת תשלום בגין חובות לשנים 2001 עד 2012 (כולל).

3.         בעקבות כך, הגיש המבקש את תביעתו לבית הדין האזורי שבה כפר בחובות וטען כי למצער כי עד שנת 2005 חלה התיישנות על החובות הנטענים.

4.         בדיון המוקדם טען המבקש כי בנוגע לשנים שלא חלה עליהן התיישנות - ככל הנראה אין לו טענה לגוף החוב, אבל לטענתו, לא הסכימו להגיע איתו להסדר ולבטל את הריביות כל עוד לא יסכים לשלם גם את קרן דמי הביטוח לגבי כל התקופה מ- 2001, כאשר הסכום המשמעותי הוא לגבי השנים 2001-2005 שלגביהן הוא טוען להתיישנות.

5.         בהמשך, נעשו ניסיונות להגיע להסכמה בין הצדדים באשר לתשלום החוב או חלקו, ומשלא הושגה הסכמה נקבע התיק להוכחות.

            לציין, כי המוסד הסכים לוותר על מלוא הקנסות וההצמדות בגין החוב, בכפוף לכך שהמבקש ישלם את קרן החוב לכל התקופה שהחל משנת 2001 ואילך, אך המבקש דרש כי המוסד יוותר גם על הקנסות וההצמדות לשנים 2006 ואילך.

6.         בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני בית הדין האזורי העידו המבקש והגב' שלומית סמואל קרטון, שהגישה תעודת עובד ציבור מטעם המוסד בקשר עם חובו המצטבר של המבקש.

            במהלך ישיבת ההוכחות, חזר המבקש והבהיר כי לגבי החוב מ- 2005 ואילך, אין לו השגות, אלא השגתו היחידה היא על כך שכתנאי לויתור על הצמדות וקנסות בגין החוב לתקופה שמשנת 2005 ואילך, דורש ממנו המוסד לשלם גם את מלוא קרן החוב לתקופה שהחל משנת 2001.

7.         לציין, כי על פי תעודת עובד ציבור שהוגשה לבית הדין האזורי ביום 16/1/13, סה"כ קרן החוב לתקופה שהחל משנת 2001 ועד סוף 2012 עומדת על 13,274 ש"ח כאשר על כך נוסף חיוב בסך של 11,951 ש"ח בגין קנסות והצמדות.

8.         לאחר ששמע את הצדדים, קבע בית הדין האזורי בפסק דינו כי לגבי טענת ההתיישנות לתקופה עד שנת 2005, סוגיה זו נמצאת בבירור בבית הדין הארצי והמוסד הודיע שיפעל בהתאם להחלטה שתתקבל שם. אי לכך הבהיר בית הדין האזורי כי אין צורך לדון בתיק שבפניו בסוגית ההתיישנות אלא יש להמתין להכרעת בית הדין הארצי. בהתייחס לחוב משנת 2006 ואילך, ציין בית הדין כי לאחר ששאל את המבקש האם יש לו טענות לגבי גובה החוב והוא השיב שאין לו טענות - לא ברור מדוע המבקש אינו משלם את החוב שלא שנוי במחלוקת משנת 2006 ואילך. בעניין זה, קבע בית הדין כי אין טעם להמשיך את בירור ההליך שכן כאמור המבקש אינו מכחיש את קיומו של החוב ואת הסכומים.

9.         אי לכך, נקבע כי המבקש ישלם למוסד את החוב משנת 2006 ואילך, וכי תביעת המבקש בנוגע לשנים אלה נדחית.

            בהתייחס לחוב שעד שנת 2005 כולל, קבע בית הדין, כי בשלב זה המבקש יכול לבחור האם לשלם את החוב ואז, בהתאם להודעת המוסד, יוותר המוסד על קנסות וריביות על החוב כולו, או לחלופין להמתין עם תשלום החוב עד להכרעת בית הדין הארצי. אף לעניין זה הבהיר בית הדין האזורי כי בשלב זה לא נדרשת החלטה כלשהי של המותב.

10.       בהחלטת אב"ד מותב בית הדין האזורי מיום 24/2/14 נקבע: " בהמשך לפסק הדין מאתמול , מובהר בזאת סעיף 4 לפסק הדין . על פי הודעת המל " ל, ככל שהתובע ישלם את החוב כולו, משנת 2001, יאות המל " ל לוותר על ריביות וקנסות. ככל שהתובע יבחר לשלם רק את החוב משנת 2006, יהא עליו לשלמו על פי דרישות המל"ל".

11.       על פסק הדין כאמור לעיל, הגיש המבקש את ערעורו שבנדון לבית דין זה. לטענתו, הוא כופר בחיובים לשנים 2001-2005 אך טענה זו לא נכנסה לפרוטוקול ויש בו רק התייחסות לטענת ההתיישנות; היה על בית הדין האזורי לפסוק לגופה בטענת ההתיישנות שהעלה, אך במקום זאת נאמר לו להמתין להחלטה של בית הדין הארצי בתיק אחר, למרות שלטענתו המדובר בתיק שונה מהותית, שכן הוא היה שכיר בחברה שבבעלותו, ועל כן הוא מערער על ההחלטה שלא לפסוק התיישנות בתיק, למרות שגם המשיב מודה שחלפו מעל 7 שנים.

מוסיף המבקש במסגרת ערעורו, כי הוא ביקש לשלם רק את הקרן על השנים 2006-2008  שרק לגביהם אין לו חילוקי דעות עם המשיב,  אך נמסר לו כי רק אם ישלם את הקרן על כל החוב כולל החוב במחלוקת המהותית שלטענתו גם חלה עליו התיישנות, רק אז לא יחויב בריבית.

12.       לבקשתו צירף המבקש את הבקשה להמשך עיכוב הליכים מעבר ל 30 יום של פסק הדין האזורי.

הבקשה וטענות הצדדים